הכרעת דין בתיק ת"פ 57831-09-11

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין - עבירות על סעיפים 192, 334 + 335 (א)(1) ו- 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). על פי עובדות כתב האישום, קיימת הכרות רבת שנים בין הנאשם לבין מר פלוני (להלן: "המתלונן"). ביום 23.9.11 בסמוך לשעה 19:00, עת ישב המתלונן בחצר השייכת למר ערן מגן (להלן: "ערן") בבארותיים, הגיע למקום הנאשם ואיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו: "יא בן זונה אלה ששלחו אותך לרגל אחרי אני אגמור אתכם". בהמשך, פצע הנאשם את המתלונן בכך שדקר אותו פעמיים בסכין באזור החזה והגב.

בישיבת המענה כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו וטען כי המתלונן הוא שניסה לתקוף אותו וכי לא עשה כל שימוש בסכין. לאור עמדתו זו של הנאשם, נקבע התיק לשמיעת הראיות ובפתח ישיבת ההוכחות הראשונה הבהירה ב"כ המאשימה כי בכתב האישום נפלה טעות, וכי עבירת האיומים בוצעה למעשה באירוע נפרד אשר התרחש שבוע ימים לערך לפני המועד אליו מתייחס כתב האישום. התובעת ביקשה לתקן את כתב האישום בהתאם, אך בקשתה זו נדחתה, תוך שרשמתי לפני את הודעת התביעה ואת כוונתה לעתור להרשעה גם בעבירת האיומים, ככל שתוכח.

במסגרת הליך שמיעת הראיות העידו בפני המתלונן והנאשם וכן שניים מחבריהם, אשר נכחו במקום וראו חלק מההתרחשויות. בנוסף, הוצגו בפני התעודות הרפואיות המתעדות הטיפול שקיבל המתלונן בעקבות האירוע ונשמעה עדותה של אשת המתלונן. על יסוד עדויות אלה ניתן לשרטט בקווים כלליים את זירת המחלוקת בין הצדדים. הצדדים מסכימים כי במועד הנקוב בכתב האישום שהה הנאשם בחצר ביתו של ערן, כשעמם חבר נוסף בשם שגיא אוזן (להלן: "שגיא"). המתלונן הגיע לחצר ברכבו ואז החל עימות אלים בינו לבין הנאשם, כאשר לגבי פרטי עימות זה חלוקים הצדדים.

לטענת המתלונן, הנתמכת בעדויות עדי הראייה, רץ לעברו הנאשם כשהוא חמוש בסכין, ובמהלך המאבק שהתפתח ביניהם דקר אותו בגבו. מנגד טוען הנאשם כי המתלונן יצא מהרכב כשבידו לום ברזל והחל מתקדם לעברו. הנאשם נמלט מהמקום על גבי אופנועו ובמהלך המרדף שניהל אחריו המתלונן, נפל המתלונן ונפצע בגבו משברי מתכת המפוזרים בחצר. לטענת הנאשם, החליט המתלונן להפלילו על לא עוול בכפו בשל מחלוקת שנפלה ביניהם על רקע מעורבותם באירוע קודם של נהיגה בשכרות, במסגרתו הוגש כתב אישום נגד הנאשם, על אף שהמתלונן היה זה שנהג ברכב.

לאחר ששקלתי מכלול הראיות הללו ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי מעל לכל ספק בעדיפות גרסת המתלונן על פני גרסת הנאשם, ככל שנוגעים הדברים לעימות האלים שהתפתח ביניהם במועד הנקוב בכתב האישום. לא נותר בליבי כל ספק כי הנאשם אכן דקר את המתלונן בסכין. באשר לעבירת האיומים, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק. להלן יובאו נימוקיי.

עדות המתלונן:

המתלונן העיד וסיפר כי הוא מכיר את הנאשם מאז היה כבן 6 לערך וכי לאורך השנים ניהל אתו קשרי חברות, אשר ידעו עליות ומורדות. באשר לאירוע המפורט בכתב האישום, מסר המתלונן כי ביום 23.9.11 הגיע ברכבו לחצר ביתו של ערן, בה ישבו באותה עת הנאשם, ערן ושגיא. כשהיה במרחק של 10-15 מטרים מהם, הגיע אליו הנאשם בריצה, כשהוא צועק, מאיים ומקלל ונראה נסער ביותר. המתלונן ביקש לדבר אתו ולהרגיעו אך הדבר לא צלח בידו, והעימות גלש לפסים אלימים. המתלונן ניסה להדוף את הנאשם והתפתח ביניהם מגע פיזי, דחיפות וחיבוקים, כשבמהלך הדברים חש לפתע המתלונן " משהו שורף באיזור הגב". הוא חש רטיבות בגבו וראה את הנאשם אוחז בידו הימנית הקפוצה קצה להב קמור של סכין.

לאחר הפציעה שב המתלונן לביתו. לדבריו, לא היה מעוניין לפנות למשטרה או לסבך את הנאשם, בשל קשרי החברות שהיו ביניהם, אך כשהגיע הביתה ומצבו נחשף לעיני אשתו, ביקשה היא ממנו לפנות לקבלת טיפול בבית החולים, וכך עשה. לדבריו, כתוצאה מהעימות עם הנאשם, נחבל המתלונן בראשו וספג " 2 או 3 דקירות באזור הגב משמאל". המתלונן הכחיש מכול וכול את טענת הנאשם לפיה יצא מהרכב כשהוא חמוש בלום, ועמד על כך שהותקף על ידי הנאשם באמצעות סכין. במהלך עדותו הוצגה לו התמונה ת/3, בה מתועדת סכין מעוקלת שנתפסה בבית הנאשם והמתלונן מסר הסכין מוכרת לו וכי הוא מזהה את הלהב המעוקל שבצבץ מתוך ידו של הנאשם במהלך האירוע (עמ' 7 ש' 19-22, עמ' 20 ש' 3-7).

מטבע הדברים התבקש המתלונן להסביר מהו הרקע לתקיפה האלימה שספג מידי הנאשם. או אז הסביר המתלונן כי כשנה עובר לאירועים חזר הנאשם מתקופת שהייה ממושכת בארה"ב. עם שובו ארצה חודש הקשר ביניהם והמתלונן אף סייע לנאשם באיתור עבודה ובכך שמסר לשימושו פרטי ציוד בסיסיים. בהמשך, ובמיוחד בתקופה שקדמה לאירוע המדובר, גילה הנאשם דפוסי התנהגות מוזרים, אותם תיאר המתלונן כליקוי נפשי כזה או אחר. לטענתו, הטיח הנאשם בו ובאשתו האשמות לפיהן משתפים הם פעולה נגדו עם המשטרה והמוסד, ודברים נוספים מעין אלה. מצב הדברים החמיר, כאשר בימים שקדמו לעימות האלים התרחשו מספר אירועים מטרידים בבית המתלונן, אותם ייחס לנאשם. כך למשל, פוזר בבית המתלונן רעל על אחת הספות, האופנוע שבבעלותו נשרט ובחצרו פוזרו פריטים שונים כגון משחת שיניים ושמפו.

לדברי המתלונן, ביום בו התגלה הרעל, ראה הוא את הנאשם יוצא מהחצר וקופץ מעל הגדר לעבר האופנוע שלו. השניים הביטו זה בזה בהפתעה, ואז אמר לו הנאשם משהו בסגנון: " אני אגמור אותך אחרי כולם או לפני כולם... אני ארצח אותך, אתה משתף פעולה" (עמ' 8 ש' 11-12 לפרוטוקול). כעבור זמן מה, ביום 23.9.11, כמה שעות בטרם נדקר, ולאחר שגילה את הנזקים שנגרמו לאופנועו, הבחין המתלונן בנאשם נוסע לכיוון המושב. מיד ערך פניית פרסה וכשחלף לצד הנאשם ניסה לתפסו ביד, וזאת על מנת לעצור אותו ולבקש ממנו לשמור מרחק בטרם יאלץ לפנות למשטרה ולהתלונן עליו, אך הנאשם המשיך בדרכו ובסופו של דבר הגיע למושב בערב במטרה " לעשות חיסול חשבונות".

המתלונן נחקר נגדית ממושכות על ידי ב"כ הנאשם. חלק נכבד ביותר מהחקירה הוקדש לבירור הפרטים הנוגעים לאותו אירוע קודם, אשר לטענת הנאשם הוא שגרם למתלונן להגיש נגדו תלונת שווא. מדובר בכך שבמהלך חודש אוגוסט 2010 יצאו שניהם לבילוי משותף ברכבו של המתלונן, והגיעו לקניון אם הדרך כשהמתלונן נוהג. בצאתם מהקניון נעצרו על ידי שוטרי אגף התנועה, ובסופו של דבר הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות נגד הנאשם דווקא. הסנגור המלומד הטיח במתלונן את הטענה כי הוא זה שנהג ברכב בהיותו שיכור וכשהבחין בשוטרים נמלט מהמקום בריצה ובהמשך שכנע את הנאשם לעבור למושב הנהג, ובכך סיבך אותו והביא להגשת כתב האישום נגדו.

המתלונן דחה טענות אלה. הוא אישר כי במהלך הנסיעה שתה כמות בלתי מבוטלת של וודקה ובשל כך, לטענתו, ביקש מהנאשם, שלא שתה, להחליפו בנהיגה. לדברי המתלונן, היה זה הנאשם שנהג ברכב בעת שנעצרו על ידי השוטרים וסירב למסור בדיקה לגילוי אלכוהול, ועל כן אין בסיס לטענות שהוטחו בו. עם זאת, אישר המתלונן כי חש אחריות לאירועים, שכן הוא זה שביקש מהנאשם להחליפו וגרם בעקיפין להסתבכותו, ועל רקע זה שכר על חשבונו שירותיו של סנגור מתחום התעבורה, על מנת שייצג את הנאשם בהליך שהוגש נגדו, ושילם לאותו סנגור סכום של 10,000 ש"ח. מכול מקום, דחה המתלונן את התזה שהציג הסנגור לפיה יזם את הגשת התלונה הנוכחית מתוך חשש שהנאשם יחשוף את האמת בנוגע לאותו אירוע קודם במהלך המשפט שאמור היה להתנהל נגדו בבית המשפט לתעבורה.

המתלונן נחקר בנוגע למספר סוגיות נוספות. הוא נשאל מדוע לא סיפר במשטרה על אותם אירועים קודמים דוגמת זה שבו נשפכו בחצרו משחת שיניים ושמפו. המתלונן השיב כי לא היה מעוניין לסבך את הנאשם, להחמיר את מצבו או לגרום לו עוול. עוד נשאל לגבי טיב הפגיעות שספג וסיפר על שתי דקירות במותן שמאל ושריטה בראש, אשר עליה לא התלונן. הוא הדגיש כי לא היה בכוונתו להתלונן כלל, אך לאחר שהגיע לקבל טיפול בבית החולים, דיווחו רשויות בית החולים למשטרה על האירוע, וכשהגיע חוקר למקום מסר לו את כל האמת. בהקשר זה יוזכר גם דו"ח הפעולה ת/7, בו תיעד הסייר שלמה אדיר את גרסתו הראשונית של המתלונן כפי שנמסרה לו בבית החולים, ואשר תואמת את גרסתו כפי שפורטה בהרחבה לעיל. עוד שלל המתלונן את האפשרות כי נפל על הגב במהלך האירוע וכן את הטענה כי באזור האירוע היו ברזלים על הרצפה.

בנוסף, עומת המתלונן עם תיאור האירוע, כפי שפורט בבקשה למתן צו הגנה נ/1 אותה הגיש כעבור ימים אחדים, והבהיר כי תיאור זה לא נרשם בכתב ידו ולכן ייתכן כי אינו מדויק לחלוטין. כמו כן, הטיח הסנגור במתלונן את הטענה כי אשפוזו בבית החולים למשך 4 ימים לא נבע מהדקירה אלא מסיבות אחרות. המתלונן השיב כי אושפז בעקבות הדקירה ורק ביום השלישי לאשפוז התגלתה בגופו אנמיה שחייבה אשפוז נוסף. לבסוף, הבהיר המתלונן כי ערן הנו חברו הטוב, בעוד שגיא מתגורר בשכנות לערן ומתקיים ביניהם קשר חברי אך לא הדוק.

כאמור, העידה בפני גם אשת המתלונן, אשר לא הייתה נוכחת באירוע, ורק חיזקה את דברי בעלה בנוגע למערכת היחסים הטובה שהתפתחה בינם לבין הנאשם, בתקופה שלאחר חזרתו מחו"ל, ובנוגע להתדרדרות שחלה במצבו הנפשי והתנהגותו המוזרה בעקבותיה. בנוגע ליום האירוע עצמו, מסרה העדה כי המתלונן חזר הביתה לבן כסיד, וכשהרים את חולצתו ראתה שנדקר והפנתה אותו ישירות לבית החולים. ב"כ הנאשם שאל את העדה בנוגע לתיק התעבורה שהוזכר לעיל והיא סיפרה כי היא מודעת לאירוע בקווים כלליים ולכך שבעלה החליט לממן את הוצאות המשפט של הנאשם, אך טענה כי המתלונן כלל לא היה מוטרד מנושא זה.

להשלמת התמונה בנוגע למצבו של המתלונן, אתייחס בקצרה לתעודות הרפואיות ת/1 ו-ת/11, לרבות להודעתה של ד"ר אריאלה ארד אשר צורפה ל-ת/11. מתעודות אלה עולה כי ביום 23.9.11 , לאחר בדיקה קרדיולוגית במיון, אושפז המתלונן להשגחה במחלקה הכירורגית לאחר שספג דקירת סכין בחזה. בבדיקה נמצאו בגופו: " בחזה אחורי וצדדי משמאל מספר שריטות, באזור זווית הסקפולה השמאלית פצע כ- 1*0.1 ס"מ עם שוליים חלקים וקצבות חדים (נסגר עם סיכה)".

בבדיקות דם שנערכו למתלונן במהלך האשפוז נצפתה אנמיה כרונית ועל כן, לאחר התייעצות עם המטולוג, הועבר המתלונן ביום 25.9.12 להמשך אשפוז במחלקה ההמטולוגית. הוא שוחרר מבית החולים למחרת, ובתעודת השחרור מהמחלקה ההמטולוגית צוין כי בתחילה " אושפז בכירורגיה לאחר דקירת סכין שטחית בגב". הרופאה המטפלת במחלקה ההמטולוגית הבהירה בעדותה כי האשפוז במחלקה זו לא היה קשור כלל ועיקר לדקירה.

עוד ראוי להזכיר בהקשר הנוכחי את המוצג ת/2 - תמונה של פלג גופו העליון העירום של המתלונן, אשר צולמה בחדר המקלחת בביתו בסמוך לאחר האירוע, ממנה ניתן להתרשם ישירות בנוגע למצבו ולחבלות שספג. איכותה של התמונה, אשר צולמה כנראה באמצעות מכשיר הטלפון של המתלונן, אינה גבוהה, אך ניתן להבחין בה בבירור בחתך אופקי קטן וישר בצדי גבו של הנאשם, וסביבו כתמים אדומים, כמו גם במה שנדמה כפצע נקודתי נוסף באזור המותן, מעט גבוה יותר מהחתך הנ"ל.  אשת המתלונן ציינה כי התמונה צולמה ככל הנראה דרך המראה, ותימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה כי בתמונה מופיעות הפגיעות בצד הימני של הגוף המצולם, בעוד בפועל נגרמו הפציעות בפלג גופו השמאלי של המתלונן, כפי שעולה מעדותו ומהתיעוד הרפואי.

עדי הראייה: